ביחד – עֲרֵבִים זה לזה

ב-1 באוקטובר 2000, עם תחילת האינתיפאדה השניה, תקפו אלפי פלסטינים את מתחם קבר יוסף. במהלך האירוע ירה צלף פלסטיני ופצע קשה את סמל שני מדחת יוסף, לוחם מג"ב בן 19, מהכח המצומצם שפעל במקום.

בזמן שמדחת יוסף איבד דם רב, התקבלה החלטה בשטח שלא לפנותו לטיפול אלא להמתין לפינוי מטעם הפלסטינים.

החלטה שעלתה בחייו.

הייתה סערה ציבורית גדולה בעקבות האירוע, ונשמעו ביקורות רבות על הדרג המדיני והצבאי שקיבלו את ההחלטה ולמעשה הפקירו את מדחת למותו. חלק מהביקורות התייחסו לעובדת היותו של מדחת יוסף דרוזי ולא יהודי.

אתמול צוין יום השנה ה-18 לאותו אירוע כואב, ואני רוצה להעלות מספר נקודות הקשורות באירוע.

*אני מאמין כי כיום אירוע שכזה לא יכול לקרות במדינה שלנו. מדינת ישראל התקדמה מחשבתית והחברה הישראלית היום פתוחה ומכילה יותר מתמיד. כאשר לחמתי בלבנון, עשינו הכל כדי לפנות פצועים לשטח ישראל, וכאשר הכוח שלי נקלע למארב של חיזבאללה בבינת ג'ביל ונפצעתי קשה מאוד מטיל קורנט, חבריי לנשק פינוי אותי תחת אש כבדה ובסיכון חייהם באומץ ובנחישות ובכך הצילו את חיי (היו חיילים שנהרגו בשל קושי בפינוי, אך לא היה אף מקרה של הפקרה והצבא השקיע את כל מאמציו בכדי לא להשאיר פצועים בשטח).

*מהאירוע הקשה הזה אנו לומדים יותר מכל על החשיבות של ערך הרעות. וזהו לקח שאנו צריכים ליישם גם היום, במציאות הנוכחית ובחיי היומיום שלנו. והביטוי של ערך הרעות במציאות שלנו הוא יצירת חברה שוויונית ללא הבדלי דת, מוצא, צבע עור או השקפה פוליטית, שכולה מאוחדת סביב המטרה- להגן על המדינה שלנו על אף מחלוקות ודעות שונות.

*אתמול ניסו מנהיגי הציבור הערבי לארגן שביתה בציבור הערבי לציון 18 שנה לאירועי אוקטובר שהתפתחו עקב הזדהות המגזר הערבי בישראל עם הפלסטינים באינתיפאדה השניה בהסתה ועידוד של מנהיגיו. בחברה מתוקנת עם מנהיגים ראויים היינו מציינים אתמול 18 שנה לזכרו של מדחת יוסף, דמות שהיא מודל לכל בן מיעוטים בארץ, על גבורה ולחימה עיקשת עליה קיבל גם את עיטור המופת לאחר מותו.

יהי זכרו ברוך.